האלמנט הראשון הבולט לעין, הוא שבשיר זה לא מצויין מיקום. זיכרון השואה מתקשר במקרים רבים דווקא לאירועים שהתרחשו במקומות מסויימים. מחנות מוות, בורות הריגה וכיוצא באלו. המשותף לכל המקומות האלו, הוא העובדה שהם ממשיים, יש להם שמות, צבעים ונוף. המשורר בוחר להימנע מכל גילוי של מיקום, והוא פותח את השיר במילה "כאן". מילה זו עשוייה לבטא את דעתו של המשורר, שהמיקום אינו הדבר החשוב בחוויית השואה האישית שלו. כמו כן, המילה "כאן" מרמזת גם על תהליך שקורה בזמן הווה. מקובל אולי היה לראות את השואה כמרוחקת, כדבר שקרה "שם"[1], באירופה הרחוקה. דבריו של המשורר מלמדים אותנו שהוא אינו חושב על השואה במונחים של "שם" ואפילו לא במונחים של מקום כלשהו. עבורו החוויה הזו מתרחשת "כאן", היא לא תלויית מיקום מצד אחד, ומצד שני,(ואולי אף בשל כך) היא מתרחשת בקרבת מקום, היא חוויה שקשורה באופן חזק להווה, לכאן ולעכשיו. האמירה הזו מתנגדת לאמירה הרווחת בספרות השואה ובהתייחסות המערכת החינוכית לשואה, המקשרת את השואה באופן חזק למקומות ספציפיים.[2]

נושא נוסף שעולה במהלך קריאת השיר קשור לדימויים בהם משתמש המשורר. בשיר מוצגות ארבע דמויות-קין, אדם, הבל וחווה, כאשר אדם מוזכר רק כאביו של קין.

בחרו שיר אחד מתוך השירים הבאים של דן פגים ונתחו אותו.
בתשובתכם התייחסו למאמר של דומיניק לה קפרה "לכתוב היסטוריה לכתוס טראומה" ולמאמרים רלוונטי שנלמדו במהלך הקורס.

1. בכפר המת
2. פרוות

אפשרויות התשלום לרכישת החומר האקדמי הם: כרטיסי האשראי המוכרים בארץ מכל הסוגים, PayPal, או העברה בנקאית (בתיאום טלפוני מראש ) 24 שעות ביממה.
מיד לאחר ביצוע ואישור התשלום העבודה תשלח למיל שהוזן בעת הרכישה. לתיאום תשלום דרך הטלפון ניתן להתקשר לטלפון מספר: 052-4041788